רוטנשטיין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין סך של 129,250 ₪.

התובע היה בעל שני חשבונות בנק אצל הנתבע שהוא תאגיד בנקאי על פי חוק (להלן "הבנק"). שני החשבונות נוהלו בסניף הבנק שבנמל התעופה והם: (1) חשבון עסקי מספר 366651 על שם "סטון גרד" בע"מ, חברה שבבעלות התובע (להלן "החשבון העסקי"); ו- (1) חשבון פרטי מספר 105602 (להלן "החשבון הפרטי").

התובע פתח את החשבון הפרטי בשנת 2001, וביום 16/12/02 צירף אליו את בת זוגו, הגב' אורלי הרן (להלן "הגב' הרן"). לטענת התובע, הגב' הרן צורפה לחשבון על פי דרישת המוסד לביטוח לאומי מבני זוג שאינם נשואים לפתוח חשבון בנק משותף, אך בפועל ניהלה הגב' הרן את חשבונותיה בנפרד, לא ביצעה פעולה כלשהי בחשבון והוא נוהל על ידי התובע בלבד. ביום 4/11/08 הטיל הבנק עיקול על חשבונותיה של הגב' הרן.

לטענת התובע, בתחילת שנת 2009 ולאחר שהוגשה תביעה נגד הגב' הרן, החליט התובע לסגור את החשבון העסקי עקב הרעה במצבו הבריאותי, ועל פי עצה שקיבל מפקיד בבנק, העביר ביום 7/1/09 סך של 65,443 ₪ מהחשבון העסקי לחשבון הפרטי.

בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי: "בשיחה בין התובע לבין פקיד הבנק הנתבע, נאמר לתובע כי אין שום קשר בין התביעה של הבנק נגד הגב' הרן לבין חשבונו של התובע, וכי התובע יכול להמשיך ולפעול בחשבונו כרגיל".

בסעיף 9 לכתב התביעה נטען כי הבנק "לא היה רשאי לקזז את כספו של התובע לכיסוי חובות נטענים של הגב' הרן בחשבונות אחרים – ואשר לגביהם טרם מוצו ההליכים המשפטיים".

כן עולה מכתב התביעה כי התובע המשיך לנהל את החשבון הפרטי כרגיל במשך מספר חודשים, עד שביום 17/6/2009 סירב הבנק לכבד שיק על סך 45,000 ₪, וזאת בהמשך להחלטת הבנק לעכב את יתרת הזכות בחשבון הפרטי. לאחר מכן החליט הבנק לקזז את כל יתרת הזכות בחשבון הפרטי בסך 69,250 ₪ לשם הקטנת חובה של הגב' הרן. לטענת התובע, יתרת הזכות הנ"ל הייתה בבעלותו הבלעדית של התובע, והבנק שידע מה מקור הסכום הנ"ל לא היה רשאי לעכב או לקזז כספים על חשבון חובות של הגב' הרן. עוד נטען בכתב התביעה כי היה על הבנק להטיל עיקול על הכספים הנ"ל תחילה, ואף להתריע מבעוד מועד על הכוונה לבצע את הקיזוז, אולם הבנק פעל בחוסר תום לב ובניגוד לחובות האמון והנאמנות המוטלות עליו, תוך הטעיית התובע במתכוון.

התביעה הוגשה בגין הסך של 69,250 ש"ח הנ"ל שקוזז מהחשבון הפרטי של התובע, וכן נתבע סך נוסף של 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאת לשון הרע בעקבות אי כיבוד השיק הנ"ל ופגיעה בשמו הטוב של התובע.

בכתב ההגנה, נטען, בין היתר, כי בטרם חתימתו של התובע על גבי הבקשה לצרף את הגב' הרן לחשבון הפרטי, ניתן לו הסבר לגבי משמעות הצירוף, והובהר לו שהגב' הרן תהיה שותפה לחובות ולזכויות שבחשבון. כן נטען כי מטרת צירופה של הגב' הרן כפי שהתובע הבין אותה אינה רלוונטית. בהקשר זה הפנה הבנק לאמור בבקשתו של התובע לצירוף הגב' הרן לחשבון, שם הצהיר ואישר התובע בחתימתו ביום 16/12/02 כי "כולכם וכל אחד לחוד נהיה בעלים ושותפים מלאים הן לזכויות והן לחובות שבחשבון המשותף, הן אלה שקיימים כיום והן אלה שיווצרו בעתיד" (בקשה שצורפה כנספח א' לכתב ההגנה).

כן הפנה הבנק לסעיף 11.2 לתנאים הכלליים לניהול חשבון שעליהם חתם התובע, אשר על פיהם "הבנק זכאי לקזז כל נכס המגיע ו/או שיגיע ללקוח מאת הבנק בצורה כלשהי וממקור כלשהו ובחשבון כלשהו בין אם החשבון רשום ע"ש הלקוח לבדו או ע"ש הלקוח ביחד עם אחרים..." (נספח ג' לכתב ההגנה).

לעניין חובותיה של הגב' הרן נטען כי היא חבה לבנק סכום העולה על 19 מיליון ₪, וביום 18/9/08 הועברו חשבונותיה לטיפול משפטי.

הבנק הכחיש בכתב ההגנה כי ייעץ לתובע להעביר את כספו לחשבון זה או אחר, וטען כי ככל שנעשתה העברה כזו הרי שהיא נעשתה על דעתו. כמו כן נטען כי בנסיבות העניין היה על התובע לציין את זהותו של פקיד הבנק בכתב התביעה.

אשר לטענת התובע כי היה על הבנק להטיל עיקול על הכספים לפני קיזוזם בפועל, נטען כי לפי ההסכם הבנק רשאי לעכב ולקזז את הכספים, ועל כן לא היה כל מקום להטיל עיקול בגין חובותיה של הגב' הרן בחשבונותיה הפרטיים בעת שמוחזקים כספים בחשבון הפרטי המשותף, וכלל לא ברור כיצד התובע טוען לבעלות בלעדית בכספים שבחשבון.

הבנק הכחיש כי מדובר במקרה שבו חל חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 וכן הכחיש את התביעה בגין עוגמת נפש, את טענות ההטעיה ואת טענת התובע לעניין פגיעה בשמו הטוב.

בכתב תשובה מטעם התובע נטען לראשונה כי אותו פקיד שהוזכר בכתב התביעה הוא מר יוסי אפרתי, וכי הבנק היה רשאי לקזז, אם בכלל, לא יותר ממחצית מהכספים בחשבון המשותף.

התובע הגיש תצהיר בתמיכה לתביעה שבו חזר על טענותיו הנ"ל, וכן הצהיר בין היתר כי בכל שנות פעילותו בבנק מר יוסי אפרתי טיפל בחשבונותיו והיה איש הקשר שלו עם הבנק. כן הוצהר כי מר אפרתי והגב' צביה לישה כפיר, סגנית המנהל של הסניף, ידעו היטב כי כל הכספים שהופקדו בשני החשבונות היו הכספים של התובע בלבד.

בסעיף 9 לתצהירו הצהיר התובע כי בשנת 2009 החליט לסגור את החשבון העסקי "והואיל ובאותה תקופה הטיל הבנק עיקולים על חשבונותיה של הגב' הרן" הוא שאל את מר אפרתי "מה ההשלכות של בעיותיה של הגב' הרן על החשבון הפרטי שלי, שגב' הרן צורפה אליו – מר אפרתי אמר לי שאין קשר בין החשבונות שלה לחשבון שלי". כן הוצהר כי על יסוד זה העביר את הסכום בסך 65,443 ש"ח הנ"ל לחשבונו.

לעניין אי כיבוד השיק הנ"ל בסך 45,000 ש"ח הנ"ל הוצהר כי ריקון החשבון ואי כיבוד השיק גרם לו לחוסר יכולת לעמוד בהתחייבות כלפי צדדים שלישיים, פגע בשמו הטוב, הוציא דיבתו לרעה ומנע ממנו לסייע לאמו הקשישה ניצולת שואה.

מר יוסי אפרתי הגיש תצהיר מטעם הבנק. בתצהירו חזר על טענות הבנק הנ"ל והדגיש כי הבנק פעל בהתאם לכל מערכת ההסכמים עם התובע, לרבות האמור בבקשתו לצרף את הגב' הרן לחשבון הפרטי שלו. לגבי הטענה כי נתן לתובע עצה להעביר כספים מהחשבון העסקי לחשבון הפרטי, הצהיר מר אפרתי בסעיף 14 לתצהירו כדלקמן: